החברה הצפונית לפינוי אשפה - פרץ חיים בע"מ נ' מינהלת תרדיון בע"מ

החלטה

לפניי בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", ותגובת המשיבה לבקשה זו.

עסקינן בתביעה לתשלום סך 112,145 ₪.

בכתב התביעה נטען, כי המשיבה זכתה במכרז שערכה המשיבה לפינוי אשפה, החל מחודש מרץ 2012. לטענת המשיבה, לאחר שהחל ביצוע העבודה, התברר כי כמויות האשפה לפינוי עולות באופן משמעותי על מה שהוצהר במכרז, ולכן, לאחר משא ומתן בין הצדדים, סוכם כי המבקשת תשלם למשיבה מחיר הפרשי ההטמנה, מעל ל-240 טון לחודש, בסכום של 100 ₪ לכל טון.

כתב התביעה מתבסס על המסמכים הבאים:

א. תשובת המבקשת לשאלת הבהרה שנשאלה בקשר לכמויות האשפה לפינוי;

ב. סיכום פגישה מיום 12.7.12, כפי שנערך על ידי המבקשת;

ג. סיכום הפגישה הנ"ל, כפי שנערך על ידי המשיבה, כמה ימים לאחר מכן;

ד. מכתב המבקשת מיום 15.9.12, בהמשך לסיכום הנ"ל;

ה. חשבוניות הכוללות את ההפרשים שלא שולמו;

ו. מכתב הדרישה שנשלח למבקשת;

ז. תשובת המבקשת למכתב הדרישה.

לטענת המבקשת, התביעה אינה מבוססת על סכום קצוב שנקבע בהסכם בין הצדדים. אין במסמכי התביעה זכר להתחייבות של המבקשת לשלם עבור הפרשי הטמנה, ואין בהם הפנייה למנגנון חישוב מוסכם של אותם הפרשים, גם אם ניתן ללמוד על התחייבות כזו. לטענת המבקשת, ההתחייבות שעליה ניתן ללמוד מהמכתבים שצורפו לכתב התביעה מלמדת על התחייבות לשלם הפרשי היטלים, ולא תשלום עבור הטמנת אשפה בכמות העולה על 240 טון. עוד טוענת המבקשת, כי מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה, כי המבקשת לא התחייבה לכמות אשפה מסוימת, וכי אף ניתן ללמוד שהייתה הערכת כמויות בטווח שעולה על 240 טון לחודש. לטענת המבקשת, אין, איפוא, תימוכין בכתב לטענת המשיבה, כי היא זכאית לסכום הנתבע בכתב התביעה.

לטענת המשיבה, התביעה היא לסכום קצוב, על פי חישוב אריתמטי פשוט, של 100 ₪ עבור כל טון אשפה מעל ל-240 טון בחודש. ישנן מספר ראיות לכך שהמבקשת התחייבה לשלם למשיבה את ההפרשים כנטען בכתב התביעה, והיא מפנה לעניין זה לנספחים ב', ג' ו-ד' כאמור להם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי התביעה אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר.

תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת, כי כשירה להתברר בסדר דין מקוצר תביעה על סכום כסף קצוב, "מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב".

על פי הנטען בכתב התביעה, עניינה של זו בסכומים החורגים מתנאי ההסכם. ההסכם עצמו לא צורף, אלא שממילא לא היה בצירופו כדי לבסס את התביעה. הואיל והתביעה היא לסכומים, אשר על פי הנטען הוסכם שישולמו למשיבה מעבר לאמור בהסכם, הרי שעל מנת שהיא תהא כשירה לבירור בסדר דין מקוצר, על המשיבה להראות ראיות בכתב לאותן הסכמות, החורגות מההסכם הבסיסי בין הצדדים ומשלימות אותו, כטענתה. דבר זה לא נעשה במסגרת כתב התביעה.

אמנם, ניתן ללמוד מההתכתבויות שצורפו על התחייבות של המבקשת לשלם הפרשים כל שהם, אך לא צורפו מסמכים בכתב, אשר יכולים להעיד על תוכנה המדויק של הסכמה זו. במכתב המבקשת מיום 15.9.12 נכתב, כי "החברה הצפונית תוציא חשבון על יתרת הפרשי הצמדה בצמוד לתעודות חתומות על ידי המפעלים. מנהלת תרדיון תשלם את ההפרש הנ"ל". זו היא הראייה בכתב היחידה שצורפה באשר לאותם "הפרשים" נטענים בכתב התביעה, ואמנם ניתן ללמוד ממנה, לכאורה, על התחייבות לתשלום הפרשים כל שהם, אך אין בראייה זו כדי ללמד מה הם אותם הפרשים (הפרשים מעל לאיזו כמות, למשל), ומה הוא הסכום לתשלום עבור אותם הפרשים.

תביעתה של המשיבה היא אמנם לסכום קצוב על פי חישוב אריתמטי פשוט, של 100 ₪ לכל טון של חריגה; אלא שלא הוצגה התשתית הראייתית בכתב לעצם זכותה של המשיבה לתשלום עבור חריגות, אופן חישוב החריגות, והסכמה לגבי הסכומים שישולמו בגין החריגות. לפיכך, התביעה אינה מתאימה לסדר דין מקוצר, ודינה להתברר בסדר דין רגיל.

לאור האמור, אני מורה על מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר".